סיפורי הצלחה

"הי אלכס, אני יודעת שהבטחתי מכתב, אבל אני חושבת שהיה קשה לי לכתוב אותו כי לא באמת האמנתי שקרה לי מה שקרה, ורק עכשיו, 3 חודשים אחרי זה מתחיל לחלחל.

 

אתחיל בכך שאומר שהקורס מדהים בעיני! לא מזמן החלטתי לעבור שוב על מה שכתבתי ולא האמנתי כמה עומק וכמה הוא מקיף בהתייחסות שלו לחיי ולאספקטים השונים. אני כל כך שמחה שלקחתי אותו ברצינות ומילאתי אותו בצורה מפורטת.

 

נהניתי לקרוא את שכתבתי באפריל ולראות שחלק מהדברים כבר התחילו להתגשם בלי לזכור בכלל שכתבתי אותם.

 

רציתי לספר על העבודה. זה לא דבר של מה בכך, במשך 10 שנים אם היו שואלים אותי מה קורה בחיי הייתי אומרת שהכל מושלם חוץ מהעבודה.

 

סיימתי ללמוד לפני 10 שנים, בגיל 24 ומאז נאבקתי בחוסר שביעות רצון.

 

ניסיתי מקומות שונים, למדתי תואר 2 וחצי תואר שלישי, למדתי נושאים נוספים כמו רפואה משלימה ופסיכותרפיה קונבנציונאלית, ניסיתי לעבוד פרטי בבית ובארגונים גדולים - אבל - יוק - שום דבר לא התאים לי.

 

לא נהניתי, סבלתי מהעבודות כולל אלה שבאופן פרטי, חיכיתי שהיום יעבור, שהשנה תעבור, יצאתי לשתי חופשות לידה ארוכות במיוחד להתחמק מהעבודה ולא הצלחתי להחזיק בשום מקום מעל שנתיים, כשכבר אחרי שנה אני רוצה לעזוב וסוחבת, במקום העבודה האחרון החזקתי רק 3 חודשים ועזבתי.

 

חשבתי שאני פשוט לא מתאימה לעולם העבודה, שאני עצלנית, קינאתי בכל האנשים שקמים כל בוקר ומחויבים לעמלם.

 

ואני לא מסוגלת.

 

בסוף הודיתי בפני עצמי שלא טוב לי לעבוד, וישבתי שנתיים אחרונות בבית.

 

בינתיים כל הזמן אמרתי- מה? אין בעולם הזה עבודה שמתאימה למידותיי?, אין משהו מעניין בשבילי?, חיפשתי כל הזמן עבודה, שתתאים גם כלכלית וגם נפשית, כלכלית זה בעיה כי עו"ס לא מרוויחה הרבה.

 

נפשית זה בעיה כי לא ידעתי בעצם מה אני רוצה.

 

גם הישיבה בבית לא התאימה לי, רציתי להתלבש, לצאת לפגוש אנשים, הרגשתי אדם שהפוטנציאל שלו מבוזבז. נפלתי למצב רוח דיכאוני, אמרתי לעצמי, ביום הדין אל מול בורא עולם, אם אצטער על משהו זה שלא מימשתי את הפוטנציאל שלי בעולם העשייה.

​

בסוף שחררתי ואמרתי אני הולכת ללמוד טיפול משפחתי ונראה מה יהיה.

 

5 חודשים לתוך הלימודים התקשרה אליי מנכ"לית של עמותה עירונית. סיפרה שזכרה אותי מראיון שעשיתי שנתיים קודם ויש לה משהו שנראה לה שיתאים לי. הייתי בשוק, הרגשתי את פעמוני הגורל מצלצלים. סיפרה על פרויקט עירוני המפעיל מפגשים שבועיים בכל רחבי העיר לגמלאים שמטרתו ליצור קשרים חברתיים ותמיכה ביניהם.

 

הרגשתי משהו בתוכי נדלק.

 

שמחתי וחשבתי שזה בכיס שלי.

 

הגעתי לראיון וחשכו עיני - מלא מועמדות ראויות, והראיון הלך גרוע.

 

יצאתי וחיכיתי שבועיים לתשובה, כעסתי - עד שמצאתי משהו שנראה לי מתאים- חצי משרה בשכר מאוד הוגן… זה חומק מבין אצבעותיי…החלטתי שזה רק מראה לי שיש עבודות מעניינות ואני צריכה להמשיך לחפש ולא להישבר. למרות זאת הרגשתי שיש פה משהו גורלי והיא לא סתם זכרה אותי.

 

אחרי מספר שבועות התקשרו אלי - עליתי שלב וזומנתי לריאיון נוסף עם ועדת הנהלה.

 

החלטתי שהפעם אני מתכוננת.

 

פה אתה נכנס לתמונה.

 

בדיוק קראתי משהו על הקורס והחלטתי שאני עושה אותו.

 

זכרתי אותו עוד מתחילת השנה אבל אז התקמצנתי על עצמי ועכשיו לא הייתי מוכנה עוד להתפשר.

 

(דרך אגב, זה לא המוצר הראשון שאני רוכשת, קניתי את כל מוצריך עד היום כדי לתמוך באתר משנה החיים הזה וכדי ללמוד ממך עוד).

 

עשיתי את הקורס כשאני מרגישה אווירת קודש אופפת אותי, והדבר הכי חשוב שיצא לי ממנו זה ההבנה שאני לא הרגשתי ראויה לתפקיד הזה ולכן אני לא התקבלתי עדיין.

 

עשיתי שינוי, הבנתי שאני ראויה.

 

למחרת סיום הקורס ניגשתי לראיון, מול 5 אנשים הרגשתי שאני מנצחת עליהם כמו תזמורת ההרגשה הייתה נפלאה, יצאתי באופוריה, לא היה כבר אכפת לי אם התקבלתי או לא.

 

דמיינתי לעצמי שאם אתקבל אולי בעוד כמה שנים אתקדם שם בסולם הדרגות ואהיה אפילו סגנית של המנכ"לית!

 

שעה וחצי אחרי הראיון התקשרה אלי המנכ"לית ואמרה לי כמו שחשבתי - "התקבלת פה אחד, אבל יש עוד משהו, אני רוצה שתהיי סגנית שלי בעוד חצי משרה!"

 

אתה מבין שהמציאות עלתה על הדמיון (או שבדיוק התאימה עצמה אליו) וההגשמה באה במהירות המחשבה שלי…הייתי בשוק.

 

לקח לי זמן לעכל את זה ושוב להאמין שזה מגיע לי וזה גרר קצת אי הבנות ועיכובים (כמו שקורה כשאתה לא סגור על היצירות שלך) אבל היום אני יכולה להגיד שאני כבר 3 חודשים חיה את החלום שלי, אני קמה כל בוקר עם שיר בלב, נוסעת לעבודה בכיף, נהנית מכל רגע, היום עובר לי בטיל, עד היום היה לי קשה לעבוד בחצי משרה והיום משרה מלאה בשבילי זה קלי קלות.

 

אני נהנית מכל אספקט ובכל רגע של העבודה ואני עדיין לא מאמינה שכל זה קרה לי.

 

תבין הקריירה הייתה הדבר הדפוק בחיים שלי. אצל אחד זה הזוגיות, אצל השני הכסף, אצלי זה היה הקריירה, זה לא דבר של מה בכך בשבילי.

 

בעלי והורי עוד המומים גם הם מאיך שאני נהנית, גם הם ראו שתמיד לא טוב לי לעבוד. אז היום כששואלים מה איתי אני אומרת שהכל טוב, הכל כולל העבודה…יש לי עוד הרבה מה לומר אבל אני רוצה לומר תודה על הליווי שלך כל השנים, ועל הדברים המדהימים שאתה יוצר.

 

אני מחכה בכיליון עיניים למאמרים ולמשפטים שלך במייל ובפייסבוק ומחכה גם להמשך החומרים שתיצור לרכישה.

 

כל טוב, אעדכן לגבי התגשמות בית חלומותיי שהיום אני אומרת לעצמי- כן! מגיע לי גם לגור ולחיות בכיף בבית חלומותיי וזה

פשוט כי אחרי ההגשמה האחרונה אני מעיזה להרחיב את גבולות ההגשמה והיצירה שלי.

 

טוב, אני חייבת לרוץ לעבודה (בלי דיכאון יום א'!)

 

להשתמע, סגנית מנהלת : )"​​

​